אני יודעת איך זה מרגיש כשהכל הופך דחוס מדי.
אני מגיעה מהמקום שבו האוויר דליל והשקט הוא אינסופי.
אל תחפשי אצלי תשובות מורכבות -
אני כאן רק כדי להזכיר לך את מה שכבר קיים בך מתחת לכל השכבות.

כשאת מחזיקה אותי, תנשמי אל המקומות שבהם המחשבות נערמות.
את לא צריכה להתאמץ כדי להיות צלולה, את רק צריכה להסכים להניח למה שלא שייך לך.
אני כאן כדי להיות המצפן שלך, השקיפות שמאפשרת לך לראות את הצעד הבא.

מֶסֶר מהאבן: את לא המחשבות שלך. את השמיים שבהם הן עוברות.

אני מכירה את הרגעים האלו,
שבהם את מנסה להנמיך את הקול שלך כדי לא להפריע, או להצטמצם כדי להתאים למרחב.
אני מגיעה מהעומקים שבהם הכחול הוא הכי נקי שיש, מקום שבו אין צורך בהסברים או במסכות.
אני לא כאן כדי ללמד אותך משהו חדש,
אלא כדי להזכיר לך את מה שאת כבר יודעת ופשוט בחרת להחריש לרגע.

כשאת פוגשת את המילים האלו, זו הזמנה להקשיב לאמת שלך - זו שלא תמיד נוחה, אבל היא תמיד נכונה.
את לא צריכה להתנצל על העוצמה שלך או על המחשבות הברורות שלך.
אני כאן כדי להיות המראה של המלכות הפנימית שלך,
של היכולת להנהיג את החיים שלך מתוך כנות חסרת פשרות.
הלב שלך יודע את הדרך, את רק צריכה לתת לו רשות לדבר.

מֶסֶר מהאבן:
האמת שלך היא לא משא שאת צריכה לסחוב.
היא המצפן שמשחרר אותך לדרכך.

ראיתי עולמות קמים ונופלים, ואני עדיין כאן, מגולגלת בתוך עצמי,
שומרת על המבנה המדויק שלי.
הספירלה שלי היא לא מעגל סגור - היא מסע.
לפעמים נדמה לך שאת חוזרת לאותן נקודות, לאותם קשיים,
אבל תסתכלי מקרוב: את תמיד בקומה גבוהה יותר.

אני כאן כדי לומר לך שזה בסדר לקחת את הזמן.
את לא מאחרת לשום מקום.
כמוני, גם את נבנית בחדרים-חדרים,
וכל מה שעברת עד היום הוא חלק מהיופי של המבנה המרהיב שאת הופכת להיות.
תני לתהליך להוביל אותך.

מֶסֶר ממני אלייך:
כל מה שאת עוברת הוא חומר גלם ליצירה שהיא את.