בכור היא סוג של קטורת מסורתית שמקורה במזרח התיכון וצפון אפריקה והיא ידועה כקטורת אותה נהגו להקטיר בבית המקדש. המונח "בכור" במקורו מגיע מהמילה הערבית "بخور" שפירושה "לעשן" או "להעשין", והוא מתייחס לשימוש המסורתי של שרפים שונים לטקסי הקטרה.
השימוש בבכור הוא עתיק יומין וחוזר אל תקופות קדומות בהן נהוג היה לשרוף צמחים ריחניים לצורך טקסי דת, טיהור רוחני ופיזי, ואף כאמצעי להביא ברכה והגנה לבתים ולמקומות קדושים. בכור משלב בדרך כלל מספר רכיבים כמו לבונה, מור, ועצי תיבול שונים, כאשר כל רכיב נבחר לפי תכונותיו הייחודיות וההשפעה שהוא מביא עמו.
במהלך ההיסטוריה, שימוש בבכור התפשט מהמזרח התיכון אל אירופה ואסיה, והוא מצא את מקומו גם בטקסים נוצריים ובמסורות שונות בעולם המוסלמי וההודי. בעידן המודרני, השימוש בבכור נהיה נפוץ בקרב רבים המחפשים דרכים טבעיות ומסורתיות ליצירת שקט והרמוניה בחייהם.
בכור ממשיך להיות מוצר פופולרי להקטרה, והוא נחשב למרכיב חשוב בטקסים רבים ובמדיטציות שונות. הריח המתקבל מהבכור כשהוא נשרף הוא עמוק ורב גוונים, ומספק חוויה של רוגע והרפיה, מה שהופך אותו למבוקש בקרב מי שמעריכים את עושר המסורות הרוחניות העתיקות.
